במקרה אני זוכרת את הפעם האחרונה שאכלתי חטיף שוקולד כמו פסק זמן וטעמי. זה היה בדיוק לפני פסח 2010. כבר התחלתי לאכול אוכל אמיתי, אבל התחשק לי משהו מתוק, אז הלכתי לסופר לנסות את מזלי. חטיפי שוקולד היו במבצע: שלושה חטיפים ב-10 ש"ח. חבל לוותר על מציאה, אז קניתי שלושה ואכלתי את כולם באותו היום. הם פשוט קרצו לי מהמדף. הייתי חייבת. רעיון רע. היה לי ברור שאני לא מתכוונת לעשות את זה שוב.
יומיים לאחר מכן עשיתי את זה שוב. הרגשתי נורא. כל כך לא נהניתי מחטיפי השוקולד, שמאז לא אכלתי ולא רציתי לאכול אותם יותר - אכלתי רק שוקולד איכותי.
אמנם לא אכלתי פסק זמן ודומיו מאז, אבל כן אכלתי שני ריבועים של שוקולד פרה עלית 60%.
יומיים לאחר מכן עשיתי את זה שוב. הרגשתי נורא. כל כך לא נהניתי מחטיפי השוקולד, שמאז לא אכלתי ולא רציתי לאכול אותם יותר - אכלתי רק שוקולד איכותי.
אמנם לא אכלתי פסק זמן ודומיו מאז, אבל כן אכלתי שני ריבועים של שוקולד פרה עלית 60%.
להפתעתי, שוקולד פרה כבר ממש לא טעים לי. גם לא הרגשתי טוב אחרי שאכלתי אותו.
אחרי שאוכלים אוכל אמיתי מספיק זמן, אתה נעשה מודע לטעמים כימיים/ מלאכותיים של "אוכל רגיל". הטעם המלאכותי היה שם עוד קודם, אבל אנחנו כל כך רגילים לאכול פסודו-מזון, שאנחנו לא שמים לב שיש להם טעם קצת מוזר.
כיום, חפיסות שוקולד לא מפתות אותי. הן איבדו לחלוטין את כוח המשיכה שלהן. הן כבר לא קוראות לי ממדפי הסופרמרקט, בבקשה לאכול איתן. מצטערת, חטיפי שוקולד - הקסם שהולכתם עליי אבד....
