היית אוכל צ'יטוס אפור

לפי מאמר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, אנשים דווחו שהם לא נהנו לאכול צ'יטוס כאשר יצרו אותם ללא צבע מאכל צהוב E110.

אצבעותיהם לא נצבעו בכתום. המוחות של הנבדקים לא הבחינו טעם חזק של גבינה, למרות שטעם הצ'יטוס היה בדיוק כפי שהיה עם צבעי המאכל. "אנשים סיפרו שטעם הצ'יטוס תפל ואמרו שלא היה כיף לאכול אותם", אמר בריאן וונסינק, פרופסור באוניברסיטת קורנל ומנהל של מעבדת מזון ומותג של האוניברסיטה.

תנו לי להבין: הם מוסיפים צבע מאכל החשוד כמסרטן, כגורם היפראקטיביות ואלרגיות, צבע שנאסר בנורבגיה ופינלנד, ואת זה מוסיפים לאוכל, כדי לשכנע אותי לאכול משהו שבמצבו הטבעי נראה כמו "זחלים מצומקים של חרק גדול".



 צ'יטוס



מה שהדהים אותי באמת במאמר היה הציטוט הבא של קנת'ה שלקה, כימאית מזון דוברת המכון של טכנולוגי מזון.

"האם אנחנו באמת רוצים לאסור על הכל [כל צבעי המאכל] כאשר רק אחוז קטן מאיתנו רגישים?"

ובכן, קנת'ה שלקה, ישנם ילדים ומבוגרים בעולם אשר סובלים מאוד מן היפראקטיביות, ADD או ADHD שבמקרה שלהם ההפרעה נגרמת אך ורק על ידי רגישות לחומרים כמו צבע מאכל צהוב. איך יודעים? חוקרת בשם לידי פלסר, מהמרכז לחקר ADHD בהולנד, הגבילה את הדיאטה של ​​ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ומצא כי עבור חלק מהם "אחרי הדיאטה, הם פשוט היו ילדים רגילים עם התנהגות נורמלית" [1]"

המחקר שלה התפרסם בכתב עת היוקרתי לנסט.

יצרני המזון לא רוצים להיות מחויבים למצוא חלופות לצבעי מאכל זולים, אבל כאשר אין להם ברירה (כמו למשל כאשר הם משווקים למדינות שבהן חומר מסוים נאסר), הם מוצאים אלטרנטיבןת .

אז התשובה שלי לשאלה שלך,קנת'ה שלקה, היא כן. אני באמת רוצה איסור על לצבעי מאכל כי הם בעלי השפעה הרסנית על חייהם של ילדים.